זמן
כשאני יושבת לתכנן יש ימים שזה נראה כאילו שום דבר לא התקדם שכן ההתקדמות בחומר היא כל כך דלה שקשה לקמט אותה לזמן שהיא לקחה לי לעשות ואני יודעת שבעצם הייתה התקדמות גדולה ואולי אפילו אדירה בימים האלה. ואני יודעת שבפעם הבאה שבה אני ייתישב לתכנן בבת אחת תוך רגע או שניים פתאום הכל ייתפרץ החוצה.
ובבית כבר יש רצפה ראשונה וקירות מרתף והבית מתחיל לקבל נפח ואני כבר רואה את התכניות שלי מתנפחות מתממשות. ויש הרבה תכנון וכל יום עוד תכנית ועוד בעל מקצוע ועוד מישהו מצטרף לחגיגה הזאת, וכל הזמן זה קורה.
ואני רואה את הילד שלי מסתובב לו בחופשיות ועוזר ופועל ובונה את הבית שלו, אני רואה אותה מגרף את הבטון ואני רואה אותו מפעיל את המשאבה ואני מוקסמת ממנו ומרגשת כל כך על החויה וייחודית הזו.
ואני רואה את הבת שלי מסתכלת בוחנת כל יום, האדמה לובשת צורה אחרת והיא בוחנת אותה ואת המרחב החדש המשתנה הדינמי, ומכינה את עצמה לבית העתיד לבוא, כל יום היא מספרת לי מה היא תיקח לשם ומה תשאיר אפילו שיש עוד המון זמן לשנות דעה עצם המחשבה היא העניין.
נימרוד ואני אנחנו בחגיגה משלנו אנחנו גדלים וצומחים ומבשלים לנו בית, וכל יום יש דיון חדש על החלונות ועל המים ועל הפנטזיות ועל המציאות איך משלבים את הדברים ביחד ואיך עושים את הבית ירוק יותר אקולוגי יותר. והדיון הופך למציאות ואנחנו זורמים עם הקצב ומרגישים את ההתפתחות ובעצם כולנו ביחד בוחרים את האופי ואת החיים בבית, יוצקים לתוכו את עצמנו.
הזמן הזה שהבית נבנה יכול לקבל הרבה אינפרטציות רגשיות זו יכולה להיות חויה מכוננת ויכולה להיות חויה נוראית זה יכול להיות רגע של אושר ושמחה וזה יכול להיות הכל ביחד, לכן מאוד חשוב הצוות שעושה את המלאכה הן של התכנון והן של הבניה הצוות והיחסים איתו יכולים לשנות את אופי החויה וכמובן שהאופי הזה ישפיע מן הסתם גם על התוצאה הסופית
