אז מי היה זה שהביא את הרעיון ההזוי הזה לחיות בתוך אתר הבניה?

יכול להיות שזו הייתה אני?

חוסר סבלנות בשילוב עם בעלי בית שחזרו לביתם מחוץ לארץ הביא אותנו לחיות בתוך האתר בניה, ידעתי שזה יהיה מאובק ידעתי שזו תהיה הרפתקאה אבל שום דבר, ושום רעיון, ושום מחשבה לא הובילה אותי למצב כפי שהוא מתקיים במציאות.

אני קמה בבוקר, ממש דקות לפני שהפועלים מגיעים, שותה את הקפה לקולות התארגנות הבוקר שלהם, ומגיחה לי מאיזור המטבח הזמני שלנו או כפי שאנחנו קוראים לו תאילנד, הראשון מבין הפועלים שרואות עיני לרוב זה בחור בשם סאמר, בחור עם לב ענק וחיוך עצום, שמזמין אותי כל בוקר לקפה ומבטיח ובאמת מבטיח שהיום הוא מסיים את החדרים וזהו אני כבר יוכל לנקות ושם יהיה מסודר, איכשהו זה לא ניגמר ויום עובר ועוד יום ועוד אחד והחדרים רחוקים וקרובים לסיום. אבל אולי מחר….

הדברים מתקדמים, מתבשלים להם טוב טוב ובאמת הבית לובש צורה יפה, קירות האדמה קיבלו טייח פנים וחוץ אבן לקט הונכה תחתיהם, עוד לא סופי אבל כל כך יפה, כמו מוסיקה טובה, כמו עוגה שמפיצה את ריחה רגע לפני שצריך להוציא אותה מהתנור, יש בהם שקט ושלווה, בהיפוך גמור למה שקורה בחללים שאותם אנחנו מאכלסים כבר.

גם בחלק שאנחנו מאכלסים (איזור החדרים) יש כל הזמן תנועה ואני שמחה לראות את הקומפוזציות הצבעוניות לובשת את הצורה התלת מימדית שלהם, ויש בניהם דיאלוג עדין, בין ירוק לתכלת לאפרפר, בין הבטון הקר לעץ החם, בין האלומניום התכלכל לטייח הווגה הירוק, ובין הכתום הכחול והירוק בחדרי האמבטיה ובחדרי הילדים, כל ילד בחר לו את הצבע שלו בצבע הזה צבענו את הפינה של איזור השולחן יצירה/כתיבה, והוא יקבל עוד נגיעה בדלתות הארון, זה יצא ממש קסום נעים הצבע משמש להגדרת החלל, והאיזורים שבו, בחדר האמבטיה שילבתי בין הצבעים, כך שעם מעט טוב הרבה מחשבה נוצרה קומפוזיציה מיוחדת המשרתת את התנועה והזרימה בחלל.

התחלנו להתייחס לבית במושגי העולם הגדול – הכניסה נראית כמו עזה אחרי הפצצה, המטבח מתאילנד, איזור האדמה מאירופה, ואילו המישרד קיבל קונטציות של מגדל אייפל בעיקר בגלל המרחק שלו מהמטבח הזמני, עכשיו אני אנסה לתאר תמונה שכזו – ילדים יושבים מול המחשב, אחד מרגעי החסד האלה שלא צריך לחפש משהו בארגז כדי להביא להם בגד, משחק, אפילו לא צריך לדאוג לאוכל לאף אחד ובבית רגיל היה זה זמן של מנוחה, אך לא ולא בביתינו אשר בבניה זה רגע מאתגר ביותר כל קריאה של אמא בואי רגע מצריכה טיפוס במגדל בין 3 קומות, בו השכנים בהחלט טובים ויפים בעיני אך הטיפוס…. זה מסיפור אחר.

בכל יום מתגלה עוד משהו שצריך לעשות והפינה הקטנה השקטה שאני מייחלת לה כל יום מתקרבת ואז מתרחקת לה שוב, אבל אולי מחר…..